מחפש ספר תורה תימני?
האתר לספר תורה תימני מחיר טוב
האתר לספר תורה תימני במחיר טוב בשבילך
אצלי ניתן להזמין
כתיבת ספר תורה נוסח תימן
צלצל עכשיו:
077-8038480
לתימנים נוסח מיוחד ולכן לא כל אחד כותב ספר תורה מסוג זה, אתה מוזמן להתקשר אלי לבירור מתי ואיך ניתן להזמין לכתיבה.
ככל שתזמין יותר מוקדם כך הסופר יוכל לעמוד בלוח הזמנים ותוכל לקבל את הספר תורה שלך בזמן בנחת ובשמחה.
רוצה לדעת מה ההבדל בין הכתב התימני לכתבים אחרים? ובכן הכתב של ספר התורה התימני דומה לכתב הספרדי, אבל ישנם הבדלים בנוסחאות בין ספרי התורה כתיבת ספר תורה תימני היא מצווה גדולה וכל אחד ילך כפי מנהג אבותיו, כל עם ישראל אחים ויש שבטים שונים בעם ישראל, עלינו לכבד אחד את השניכמה עולה ספר תורה נוסח תימן? אם תשאל כמה עולה ספר תורה תימני, זה תלוי האם אתה מחפש ספר תורה מוכן או ספר תורה שהסופר יכתוב למענך, לרוב ספר תורה מוכן עולה יותר, כי העלות של הכתיבה והזמן שצריך הסופר לחכות לקונה היא נכללת במחיר הספר, לעומת זאת אם הסופר מקבל ממך את ההזמנה ואתה משלם לו לפי התקדמות או לפי חודשים, אז העלות של ספר התורה תימני יותר זולה.ספרי תורה תימניים עתיקים ישנם ספרי תורה קדושים שהובאו מתימן ויש עליהם סיפורי ניסים גדולים, כל תימני שגדל על ברכי יהדות תימן המעטירה יודע על הסיפורי ניסים שהיו בזכותם אותם ספרי תורה תימניים עתיקים, אפילו הגויים שאינם יהודים העריכו ורחשו כבוד לספרי התורה העתיקים, לכל ספר תורה מסוג זה נקרא שם מיוחד לפי העיר או העיירה ששם שכן כבוד ספר התורה.הבדלים בין ספר התורה התימני לספר התורה הספרדי ישנם השואלים ומתעניינים מה הם ההבדלים בין ספרי התורה התימנים לספרי התורה הספרדיים, ובכן בגדול אין הרבה הבדל, כי בכתב אין הבדל, ואילו בנוסחאות ישנם כ 15 הבדלים. עלינו לדעת שספר התורה מכיל 304,805 אותיות ועל כן 15 הבדלים זה כמות מזערית למדי.תיק ספר תורה תימני התיק לספר תורה תימני הוא קצת שונה, כי לרוב מספר השורות בספר תורה מסוג זה גם כ 51 שורות ולכן גודל היריעה יכול להיות כ 60 ס"מ לעומת ספרי תורה ספרדים שגודל היריעה הוא 56 ס"מ. |
כתב ספר תורה נוסח תימן – כפי שכתבתי הוא דומה במהותו לכתב הספרדי
ספר תורה תימני מחיר – כפי שכתבתי המחיר משתנה לפי דחיפות הספר תורה, וגם לפי סוג והידור בכתב, חשוב מאוד שיהיה לסופר תעודת סופר מוסמך שהיא בתוקף, בלעדי זה – אל תתקרבו!
ספר תורה מנוקד – נהגו התימנים לנקד את ספר התורה, ישנם 2 סוגי ניקוד בספר תורה, ניקוד בדיו ממש – זה פסול גם לדעת חכמי התורה התימנים, ויש ניקוד ללא דיו אלא כעין חריטה, שזה כשר לדעת רוב חכמי התורה התימנים ולדעת הרבה עובדיה זצ"ל עדיף שלא לנקד גם בצורה זו
זמן כתיבת ספר התורה התימני – לוקחת כמעט כמו ספר תורה ספרדי, בסביבות שנה כ 12 חודש, לכן חשוב להזמין בהקדם ולא לחכות.
ספרי תורה תימניים – ישנם בארץ ספרי תורה תימני שהביאו אותם מתימן ויש בהם קדושה מיוחדת. זכות גדולה לגאול את ספרי התורה האלו, כמובן שזה בתנאי שהספר עדיין תקין והאותיות לא נמחקו ברבות השנים.
צלצל עכשיו:
077-8038480
דברי תורה וחיזוק
אין גבול לאהבה ועוד מובא בספר ״תולדות אדם״:
סיפר ר״ לייב מוילנא, שאביו ר׳ בער שאל פעם את רבי זלמן מוילנא: שנינו(חגיגה ט:), ״אינו דומה השונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה פעמים ואחד״, אבל יותר מ״מאה פעמים״ לא שמענו!
השיבו רבי זלמן: שיעור זה שהזכירו כאן חכמינו זכרונם לברכה, מן הסתם, כסגולה ואמצעי לזיכרון. ואולם לחיבוב התורה אין ערך ואין שיעור.
״אילו הספיק לי הזמן הייתי חוזר על דבר אחד מדברי תורה שנה אחת ויותר״, אמר רבי זלמל״ע.
(טללי אורות, בשלח)
במדרש רבה בפרשת וירא (פרשה מט, ד), מסופר על אברהם אבינו שלימד עוברים ושבים לברך את הקב"ה על המזון לאחר שאכל 1 אצלו . כל מי שסירב, היה אברהם תובע ממנו כסף מלא, דמי ארוחתו.
תמה בעל ״משנת למלך״: הרי בשנתן אברהם סעודה לאורחים לא הציע שום תנאי, ובודאי היתה נתינתו מתנה וצדקה, אם כן מהי איפוא לתבוע מהם תשלום עבור סעודתם בשעה שלא רצו לברך?
מתרץ המשנה למלך*, הבה נשכיל איפוא ונתבונן בדברי הגמרא במסכת ברכות [ל'ה ע'א]1 הגמרא שואלת: כתיב אחד אומר "לה׳
הארץ ומלואה", וכתיב אחד אומר ״והארץ נתן לבני אדם", הא כיצד? אלא כאן קודם ברכה, וכאן לאחר ברכה…
ביאורם של דברים: באמת הכל שייך להקב״ה, ומי שאוכל בלא ברכה הרי הוא כאילו גוזל ממנו, בלא רשות הבעלים אכל. אולם בשעה שמברך לה' על המזון, הרי זה נעשה כמו קנין שלו ורשאי לאכול.
ובלכתנו בדרך הזה נבין היטב את מנהגו של אברהם אבינו, שבשנתן לאורחיו לאכול ולשתות, דן אותם לכף זכות, שבודאי לאחר שיסביר להם שהבורא יתברך שמל הלא בלרא למלהיג לכל הברואים״, והוא זן ומפרנס אותנו תמיד בכל יום, אין ספק בי העוברים ושבים בודאי יברכו את הקב"ה
לכן, אם האורחים מברכים, נחשב ממילא האוכל של אברהם, מעניק לאורחיו מתנת חינם. אמנם בלא ברכה הרי האוכל עדיין נשאר בבעלות הקב"ה, ואין אברהם רשאי לתת אותו במתנה, והאיש האוכל הרי הוא גוזל משולחן גבוה, וממילא חייב הוא לשלם תשלום מלא…
ספר תורה תימני למכירה
(*פרשת דברים*, פרק דרך צדקה, פסוק יז)
אם אתה מחפש ספר תורה למכירה מוכן או בהכנה לכבודך, צור קשר ותקבל את מבוקשך |
הגאון בעל ״כתב סופר״ זצ״ל, רבה של פרשבורג, בנו של הגאון הנודע ה״חתם סופר״ זצ״ל, השתדל מאד להשפיע על ממשלת הונגריא שתאפשר לקהילות החרדיות להתנתק מהקהילה הכללית הכפופה להשפעות הרפורמה, ולקבל מעמד מאושר. מטרתו היתה להקים מסגרות נפרדות הנוהגות אך ורק על פי "השולחן ערוך״, ללא תיקונים והתערבות מצד הרפורמים למיניהם.
כאשר הישג זה עלה בידו, ידעו הכל שנצחון זה הינו פרי שנבט לאחר הזריעה שזרע אביו ה״חתם סופר״ ברוב יגיעתו, באירגון היהודים החרדית תחת דגל התורה. באותה שעה כינס ה״כתב סופר״ את כל גאוני הונגריא וצדיקיה לעצרת חגיגית במטרה לחזק את החיים הרוחניים ולעמוד על
המשמר.
בכנס זח השתתפו כל סלתה ושמנת של יהדות הונגריא, חכמיה ורבניה. מובן מאליו שמשא ומתן בדבר תורה מילא את חלל המקום. בשעה שהאוירה היתה מרוממת, עלה ה״כתב סופר״ אל הדוכן, וכשדממה מוחלטת השתררה באולם, פתח בדבריו ואמר: 5
״מורי ורבותי, במעמד מרומם וחשוב זה, כבוד הוא לי להראות לכל האורחים הנכבדים דבר חשוב אשר נמצא בידי בירושה מאבי זצ״ל. הוא עצמו ירשו מאביו וכן למעלה בקודש – מדורי דורות, בן אחר בן, עד לזמן שבית המקדש היה קיים
אף שאין לדבר ערך מצד עצמו, מכל מקום שומרים אנו עליו כעל אוצר יקר אשר כל הון לא ישווה לו.
ובכן, המדובר הוא ב״שקל הקודש״ אשר השתמשו בו בזמן הבית. עד כמה שידוע לי, הוסיף ה״כתב סופר״ ואמר, מטבע זה יחיד הוא מסוגו הנמצא בעולם היהודי.
בהזדמנות חגיגית זו ברצוני להציג את המטבע בפני כל באי הכנס אשר בודאי מעונינים לראותו. לשם כך הנני מעביר אותו בין הציבור וכל אחד יעביר אותו לחברו ולבסוף יוחזר אלי.
ואכן ההתעניינות סביב המטבע היתה רבה מאד. הכל בדקו את השקל בזהירות רבה ובחיבת הקודש. כן עברה שעה ארוכה והמטבע עברה מיד ליד.
לפתע נשמע קול: ״היכן השקל״?
התברר שהשקל נעלם בעת שעבר מיד ליד. מיד קם ה״כתב סופר״ על רגליו כולו נרגש ונרעש מבלי להבין כיצד קרה הדבר, ופנה אל הנאספים ואמר: ״סמוך ובטוח אני שהשקל נעלם ללא כל כוונת רעה מצד אחד מן הנוכחים כאן. אולם אפשר שמישהו מתוך הקהל הקדוש הזה החליף בטעות את המטבע הזה במטבע פרטי שלו, לפיכך מתבקש כל אחד – אחר בקשת המחילה – לבדוק בין המטבעות שבכיסו שמא נמצא השקל ה״עתיק״ ביניהם״.
המסובים עשו כבקשתו – אך השקל לא נמצא.
בראותו שהצעתו הראשונה לא הועילה, הציע ה״כתב סופר״ שבהסכמת כולם יחפש כל אחד ואחד בבגדי חברו מתוך תקוה שבדרך זו ימצא השקל. אולם להצעה זו התנגד בתוקף זקן אחד, תלמיד חכם מופלג מתלמידי ה״חתם סופר״. בתחנונים ביקש האיש, שיואילו לדחות ביצוע הצעה זו ברבע שעה.
משום כבודו של הזקן ניאות הציבור להסכים לבקשתו. משחלף הזמן והשקל עדיין לא נמצא, קם האיש וביקש שנית להמתין עוד רבע שעה. הקהל גילה חוסר סבלנות והתנגד לבקשה המוזרה, שכל הגיון לא נראה בה. אולם ה״כתב סופר״, שהכיר את הזקן כאחד מחשובי התלמידים של אביו ביקש מהקהל להיענות לבקשתו, והסכמתם לא איחרה לבוא.
משחלף גם פרק זמן זה, והאנשים החלו להעלות בדעתם חשד בזקן הזה, חזר האיש על משאלתו. כשדמעות בעיניו התחנן וביקש רבע שעה נוספת תוך כדי הבטחה שיותר לא יבקש להמתין.
אלמלא התערבותו של ה״כתב סופר״, לא היה הקהל – השרוי במתח רב – מסכים להיענות לבקשתו, אך כאשר הוחלט על ההארכה הנוספת, נכנס לפתע שמשו של ה״כתב סופר״ ובפיו בשורה: ״המטבע נמצאה!״ התברר שאחד המשרתים בהורידו את המפה מעל השלחן, נטל יחד עם המפה את המטבע וכמעט השליכה אל האשפה.
עתה חזרו הכל והפנו מבטיהם לעבר אותו זקן, תמהים לפשר התנהגותו המוזרה, ובקשו ממנו הסבר על כך. קם הזקן ואמר, מתלמידי ה״חתם סופר״ אנכי. בשעה שקיבלתי את ההזמנה לבוא ולהשתתף בכנס חשוב זה אשר בו נקהלו ובאו כל גדולי הונגריא, חשבתי בלבי שכדאי להביא עמי לכנס דבר שיעניין את כולם. ומאחר שגם בידי שקל מזמן בית המקדש הנמצא אצלי בירושה מזה דורות רבים, אמרתי אקחה עמי את המטבע ואראנו לכל משתתפי הכנס.
אולם מששמעתי מבנו של מורי ורבי – ה״כתב סופר״ – כיצד הוא מרבה להחשיב את ערך המטבע שברשותו, ויתרתי על הרעיון שלי משום כבוד בן רבי זצ״ל. והנה, בשעה שהמטבע אבד והועלה הרעיון שכל אחד יחפש בבגדי חברו היה ברור לי שה״אבידה״ תמצא בכיסי. נקל לשער את גודל חילול השם שהיה נגרם כאשר המטבע היתה מתגלה ביד אחד מחשובי תלמידי מרן ה״חתם סופר״.
אין ספק, שהטענה שהייתי טוען להגנתי שגם לי היתה מטבע כזו לא
היתה מתקבלת כלל וכלל. לפיכך השתדלתי בכל כוחי לדחות את מועד החיפוש, ובאותה עת נשאתי תפילה להקדוש ברוך הוא שלא יביאני לידי הבזיון הנורא, ושלא תיגרם בגיני תקלה גדולה וחמורה של חילול השם.
תפילתי נתקבלה, והמטבע אכן נמצאה. והנה הוא השקל הקדוש שברשותי, סיים הזקן את דבריו בהצביעו על המטבע שבידו.
משסיים האיש את דבריו, פנה ה״כתב סופר״ אל הנאספים הנדהמים ואמר: עלינו להודות לה׳ יתברך שהביא לסיום כה מוצלח את המעשה הזה, ומנע חילול שמו. שהרי מי היה מאמין לו הכל היו בודאי משוכנעים שאין עוד מטבע כזה בעולם.
יחד עם זאת צריך מעשה זה ללמדנו עד היפוא מגיע ציווי חז״ל ״והוי דן את כל האדם לכף זכות". גם במקרה שלפי כל הסימנים שבידינו נראה שיש להחליט בבירור על אשמתו של מישהו, גם אז יש עדיין להמשיך ולחפש לימוד זכות עבורו.
״אילו לא נתאספנו כאן אלא בשביל לימוד זה – דיינו!״
(״אלופינו מסובלים״, עמוד 333)
בימי צעירותו ביקש הג״ר יוסף דוב הלוי סולוכייציק זצ״ל מבריסק, בעל ״בית הלוי", להכיר את גאון הדור, הג״ר שלמה קלוגר זצ״ל, רבה של ברודי אשר בגליציא.
רבי יוסף דוב הצעיר התגורר בליטא. הדרך מליטא עד גליציא היתה ארוכה, ומחיר הנסיעה היה גבוה מאוד.
לרבי יוסף דוב לא היה הסכום הנדרש לנסיעה, אך הנה מצא עצה: הוא פנה לעגלון הנוסע לגליציא וביקשו שיצרפו לנסיעה כעוזר. הלה הסכים להצעה, ורבי יוסף דוב הצטרף לנסיעה.
במהלך הדרך הארוכה ציוה העגלון על עוזרו להחזיק במושכות, ולסייע בעבודה. אולם, הסוסים דהרו בפראות ונטו מן הדרך, ורבי יוסף דוב לא הצליח להשתלט על הסוסים. הדבר עורר את חמתו של בעל העגלה וצעק על עוזרו: ״לא יוצלח שכמוך מה עשית? אפילו להחזיק היטב במושכות אינך יודע! עוזר אתה רוצה להיות?!… ולא רק צעקות וחרפות היו מנת חלקו של רבי יוסף דוב באותה דרך – ״בעל העגלה״ אף הטעימו מפעם לפעם במכות חזקות…
סוף סוף תמה הנסיעה והעגלה הגיעה לברודי. נפרד רבי יוסף דוב מהעגלון, אך הלה בקושי השיב על ברכת השלום שלו. כועס היה עדיין על העוזר הבלתי מוצלח…
רבי יוסף דוב שם פעמיו אל ביתו של רבי שלמה קלוגר. רבה של ברודי, שידע מיהו האברך הניצב לפניו, קיבלו בשמחה רבה ושוחח עמו בדבר תורה. במהלך השיחה גברה והלכה התפעלותו של רבי שלמה מגאונותו וחריפות שכלו של הצעיר שבא מליטא, ועל כן כיבד אותו לדרוש דרשה בבית הכנסת שבעיר.
השמועה על העילוי הליטאי שבא לעיר, עשתה לה כנפים בכל רחבי ברודי, וכל בני הקהילה נאספו אל בית הכנסת לשמוע את דרשתו.
בין הבאים היה גם אותו עגלון, שעמו הגיע רבי יוסף דוב לברודי. גם הלה הצטופף בין קהל המאזינים. כשעלה האורח על הבימה והחל לשאת דבריו – כמעט קרס בעל העגלה תחתיו: הגאון הליטאי אינו אלא אותו ״עוזר״ שהתלוה אליו בנסיעתו האחרונה!
״אותו עוזר אינו אלא גאון בישראל, ואני גערתי בו, ביזיתי אותו ואף הכיתי אותו!״ – לא פלא שעיניו של העגלון חשכו, ובמהלך כל הדרשה רעד כעלה נידף.
משהסתיימה הדרשה פילס לו העגלון דרך בין הקהל המצטופף, עד אשר הגיע אל האורח. כשדמעות זולגות מעיניו ופניו כבושות בקרקע אמר: ״רבי, מבקש אני מחילה״…
ומה השיב לו רבי יוסף דוב בענוותנותו? – אל תצטער, ר' יהודי״, ניחם אותו, והסביר לו שהוא באמת דן אותו לכף זבות, בהסבירו: ״אילו הכית אותי על שאיני יודע תורה – יתכן שחטאת נגדי. אך אתה הרי גערת בי והכיתני על שאינני בקי בטיבם וטבעם של סוסים – והצדק אתך. באמת אינני בקי בתחום זה״.
(״מעשיהם של צדיקים״, ח״ב עמוד 90)
יז |
נח |
מה מאוד רציתי לחיות ולהתגורר בעיוז״ק צפת, בזמנו של האר״י הקדוש – אמר פעם אחד הצדיקים בהשתוקקות גדולה. ומה הפלא? איזו תקופת זוהר היתה אז לעיר המקובלים! האר״י הק׳ ובני היכלא קדישא שלו מילאו ובישמו את העיר בקדושה ובטהרה. האר״י הק׳ היה הובי, ה״בית יוסף״ היה הוב, האלשי״ך היה המגיד, וה״חודים״ היה ה…שמש, ומזה בלבד, כבר אפשר לקבל תמונה מן החיים בצפת באותה תקופה.
כל בני החבורה הקדושה הזו התפללו בבית כנסת זה, שלהתחלת חזרת הש״ץ המתינו למי שהיה מאחר יותר בתפילת-הלחש שלו. אם האר״י הק״ עדיין עמד בשמו״ע בשעה שה״בית יוסף״ כבר פסע לאחוריו – המתינו לאר״י הק' וכן גם להיפך. אולם בדרך כלל היו ממתינים לאר״י הקדוש, כי האריך בתפילתו ובכוונותיו על פי דרך הנסתר.
והנה קרה פעם, שהאר״י הק' סיים את התפילה ופסע לאחוריו, וה״בית יוסף״ טרם סיים תפילת-הלחש שלו, ובניגוד לנוהג המקובל הורה האר״י הקדוש לחזן שיתחיל מיד בחזרת הש״ץ. איש, כמובן, לא קם לערער על זה, כולם דנו את האריז״ל לכף זכות, הם ידעו כי אם האר״י הק׳ מצוה
- יש לו סיבה מובנת לזה, ואמנם החזן התחיל בחזרת הש״ץ. כתום התפילה ביקש האר״י הק׳ לנעול את דלתות בית הכנסת וציוה על כולם להישאר במקום. הוא ניגש לבימה והכריז: רבותי, שלא יעלה חשד בלב איש כי בזה שאמרתי שלא להמתין ל״בית יוסף״, כאילו רציתי לזלזל, חלילה, בכבודו של ה״בית יוסף״, אלא שמנהגנו להמתין לו כשהוא מתפלל, אבל לא בשעה שהוא עוסק בתורה!…
ניגש ה״בית יוסף״ לבימה בחיוך על שפתיו ואמר בקול: אמת הדבר,
עד ״שמע קולנו״ התפללתי, אבל באמצע ברכה זו עלתה במחשבתי שאלה, (והיא אכן כתובה ב״בית יוסף״, בדבר טחנות רוח, אם יש בהן משום השמעת קול בשבת.) ומשעלתה השאלה במוחי נסבו רעיוני בלימוד התורה, האר״י הרגיש מיד שהוא הוגה אז בתורה, ולכן פסק 0שאין חיוב להמתין עליו. הוא אמנם יכול להמשיך ולהגות בתורה, אבל להמתין לו
- לא, לא מחוייבים…
(״שאל אביך ויגדך״, ח״א עמוד כא)
תכנון אשר כתוב בעת האחרונה בספר התורה בקלף משורטט.
הקלף
Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – גויל, קלף
אחר עיתון התורה, למשל יתר כתבי הקודש כמזוזות ותפילין, כותבים בעניין עורות בעלי חיים, ואם כתבם לגבי חומר פשוט את כל כנייר או בד אלו פסולים. דין הוא למעשה נרכוש יידע כהלכה למשה מסיניאף בקבוצת העורות, מותרים לעשיית הקלף הוא רק עורות מבעלי חיים טהורים, בעצם או גם הם ככל הנראה אסורים לאכילה בידור ובילוי אלו ואחרות כנבלה או שמא טרפה. בנושא עור אמיתי המתקיימות מטעם דגים לא מומלץ לספר טקסט עבודה, מפני שיש שבה זוהמאבכדי או לעצב את כל בד הבהמה לכתיבה, יש צורך לעבדו. העיבוד נוסעים אליו בשנים האחרונות על ידי מתן העור שלנו בסיד שבכך העור שלנו עשוי להתקיים תקופות ושאינם להירקב. המנהג הקדום נקרא לעבד את הקלף בעפצים על גוויל, ומתקופת הגאונים הונהג רוב הקהילות לספר עיתון אומנות בנושא קלף ולעבדו בסיד. עיבוד בעפצים נהוג או שמא היום שבין יהדות תימן.
השינויים החשובים בין שני הסוגים של העיבודים: בעיבוד סיד, הקלף העובר עיבוד משמש הינו לבן וקשה, והאותיות שנכתבות הוא צריך ניזוקות במגע בעזרת של מים. בעיבוד עפצים הקלף עבה הרבה יותר, ומרקמו יותר מכך רך, והאותיות הנכתבות הוא צריך ניזוקות קלוש במגע שיש להן מים חוץ מזה בעיבוד הינו בדרך כלל מוסיפים משאבים בם הקלף משיג גוון הרגשה חמימה .
תנאי דורש נוסף נקרא כוונת המעבד שהקלף יהווה לשם המצווה של ספר עבודה (עיבוד 'לשמה'), בד שעובד חסר רצון פסול.
שרטוט
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שרטוט בסת"ם
מרצע. ברקע יריעה ששייך ל עיתון מקצוע מיוחד ששורטטה דרך מרצע
הקלף יהיה משורטט לפני הכתיבה, ואם נכתב ללא כל שרטוט פסול. את אותן השרטוט יעשו עם מרצע, ומצווה מתוך המובחר לשרטט ביד ימין. מעיקר ההלכה השרטוט איננו יכול להיות לשמה. מנין השורות ממש לא משנה מנקודת מבט הלכתית, נוני בשנים האחרונות במהלך חוק המנהגים מקובל לומר 42 שורות, ולפי מנהג תימן נהוג לספר 51 שורות. מקובל לתלות שרטוט משני מתחת לשורה האחרונה ומן הצדדים.
הכתיבה מתנהלת על ידי זה שגגי הכתוב נוגעים בשרטוט, ואולם תחתית רגלי שכתוב מגיעות באומדן לחצי השורה. לכתחילה לא רצוי לומר חיצוניים לשרטוט התוחם את אותן הצדדים, 3 מילים. בדיעבד בגדול או חיבר מילה חיצוניים לשרטוט כשרה. לעומת אנשים אלה יש להקפיד בשמות הקודש אינו להגיד יותר מכך משתי מילים מחוץ לשרטוט, העובדות הפוסל רק את ספר התורה. או היוצר אות פעם, עד את אותה שמות הקודש בשלמותם חיצוניים לשיטה – חוקי.
תפירה
לא לפני הכנת אשר כתוב בדבר הקלף, תופרים את היריעות את זה לזו בעלי גיד. התפירה יש בידי להתבצע לשמה. את אותו היריעה העיקרית והאחרונה תופרים לעץ חייהם, כדאי אזורים שנשים היוו תופרות את כל היריעות4].
קלף משוח
בדורות האחרונים {היו מעבדים שציפו רק את הקלף בשכבה המיוצרת מסיד ומקלף שהותך. בדרך של משיחה זאת מתייפה הקלף, והכתיבה על הפרקט קטנה ומהירה למעלה, סביב שיטה יחד עם זאת נחלקו הפוסקים במידה ש יש במשיחה יחד עם זאת חציצה בין הדיו לקלף. בשו"ת פנים ארציות מאירות התיר ובנוסף גם פסק שמצווה והידור לומר בעניין קלף משוח, שרוב אחריו לייפות את אותם הכתב איננו חוצץ. אבל בנוסף לשיטה הנל חיוני להיזהר ממש לא למשוח משיחה עבה מדי, העלולה ברבות בזמנים להתפורר ולבקע את אותם שכתוב הקיים על גבה. לעומתו פסק בספר "בני-יונה" שהמשיחה מהווה חציצה פעם הדיו לקלף או שמא הדיו לא נספג בגוף הקלף, ולכן עלינו לוודא או כשיקלפו את אותן המשיחה אינה ילך הביתה רושם דיו אודות הקלף – הצבע שלילי, נוני עד הדיו עובר דרך המשיחה ונספג בקלף – מעצב השיער כשר. הרב תמה גאנצפריד היוצר בגלל ש לכתחילה חיוני להחמיר ואפילו לא למשוח את אותן הקלףברם בתחום שקיימים טקסט משוח, מותר לפנות בו ולברך באחריותו לעומתו הרב עובדיה יוסף פסק היות עליכם ליצור אמון על מנהג אמא אדמה שהתירו בדרך של זוהיוצר סת"ם
הרשל"צ על ספר התורה התימני – חובה!
סגנון תוים ערך הסת"ם, במסגרת דרך חלל המגורים יוסף
Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – ערך סת"ם
היוצר סת"ם זה נכתב ע"י אותה משתמשים לכתיבת ספרי מלאכה, מגילות, מזוזות ותפילין. חיבר הינו משמש את אותם סופרי הסת"ם ונכתב תוך כדי קנה אם נוצה בדיו-סת"ם לגבי קלף. לכתב הסת"ם הדירה מרובעת אופיינית, והינו מעוטר בתגים מעבר סימני אלפבית מסוימות. נכתב ע"י הינו איננו מפוסק או אולי מנוקד. תקפים משני מיני ערך עיקריים, נכתב ע"י אשכנזי (הנקרא כמו כן כתב חדר יוסף, בגלל שדיניו נכתבו בספר חלל יוסף) וכתב ספרדי (כתב וועליש, שדיניו נכתבו בספר מור וקציעה).
הלכה למשה מסיני זו שנחוץ לספרא את אותן הסת"ם בדיו. כשר דיו הסת"ם מרובים יכולים להיות, נוני שני הטענות העיקריות לדיו הסת"ם אלו שחרוּת וקיום לאורך זמן. הדיו עשוי מפיח להבת נר,מיהו עפצים, גומא וממרכיבים נוספים.
הכנסת ספר תורה לעידות התימנים – מוסד מתימן יבוא
ההשחתה פשוט ששייך ל הקלף אם הדיו עלול לפסול את אותם עיתון התורה, נוכח דהיית סימבולים עד סימני אלפבית, או גם שחיקת הדיו מבין הקלף. ספר מקצוע מיוחד שנפסל עלינו לגונזו.
עכשווי הכתיבה
ספרי תורה של תימנים מדוייקים וההסבר בזה
Postscript-viewer-shaded.png עלות מורחב – הכנת ספרי מקצוע מיוחד, תפילין ומזוזות
תקנות המלאכה והכתיבה של טקסט התורה הם המורכבים והחמורים ביותר בודד תשמישי הקדושה ביהדות. תכנון עיתון התורה מבוצעת דרך אלו שהוכשר למטרה זו סופר, בשם באופן מיוחד סת"ם. ספר התורה יהיה יכול להיפסל מפני ש בעיות כהנה וכהנה שהנפוצות עליהם גם טעות בכתיבה, מילה חסרה או שמא מיותרת או מילה שכתובה אם לא נאמן. בספר אומנות מיוחדת שלילי לדעת מרבית הפוסקים אין לעיין ב בציבור, ויש לא מעט לתקנו או גם העובדות אפשרי. לפי הרמב"ם כדאי עשרים דברים שפוסלים את כל טקסט התורה, ואם אחד מהם צריך אותה, הוא ייחשב "כחומש מבין החומשין שמלמדין במהלכן התינוקות שלא אותה קדושת טקסט תורה שלא קורין שבו ברבים"מיהו המנהגים המבוקשים יותר כיום בכתיבת טקסט מקצוע משמש ווי העמודים, ולפיו מרב עמודה בספר מתחילה נוחתות ו', מלבד 10 עמודות המסומנות בראשי התיבות בי"ה שמ"ו, שהם:
"בראשית ברא" – לינק א'.
"יהודה אני יודוך אחיך" – קישור נ"ט.
"הבאים אחריהם ביום" – עמוד ע"ח.
"שמר לכולם את" – קישור ק"ב.
"מה טבו אהליך יעקב" – עמ' קפ"ד.
ו – יתר העמודים.
תיוג
כעת נוהגים לתייג אחר הכתוב "שעטנז גץ" שלשה תגים מעל כל אות. תגים יכולים להיות נזכרו בתלמודלפרטים נוספים לתייג וגם את אותן אשר כתוב "בדק חיה" תג אחד מעל כל אות. ואותיות "מלאכת סופר" אין לתייג.
דזיין התג המקובלת הזאת קו שעולה מגג האות, ובראשה עיגול, ואם עשה את אותו התגים ללא ראש, כשרים.
בתגים לא כדאי את אותם הפסול "חק תוכות", ומסיבה זו או גם נדבקו התגים מותר להפרידן.
מצויין להגיד לצורך התיוג: "אני מתייג אליהם קדושת ספר תורה", ולפני תיוג שם השם: "לשם קדושת ה'", אבל נוספת אמר דיני וכדאי שלא יהיה מעכב.
מיקום שלושת התגים: באותיות: מספר ז' נ' (ון') – הצלחת גג האות, ובאותיות ט' ע' צ' (ו'ץ') וש' – בנוסף הראש השמאלי. דירוג התג היחיד: בשמאל גג האות (בשלישו השמאלי).
מצווה מצד המובחר לתייג בשיתוף דיו השייך ס"ת, נוני עד תייג בעט רפידוגרף וגם עכשווי, אפילו שהתיוג יוצא דהוי מעט. רצוי עטים כשריםובא בחשבון אינה כשרים.
אם חסרים תגים וגילו את הדירה בלב ליבו של קריאת התורה, לא מומלץ לגשת ספר תורה את אותו, ויש מקום לתקנו בעתיד. ואם לא כדאי תגים לחלוטין, שלא קיימת עיתון מקצוע מיוחד רק את, הספר מקצוע תקין בדיעבד ומותר למצוא בו ואף לברך להמציא אותו. כשרות ספרי תורה התימנים מחיר ועלות למכירה
תיקונים בספר מלאכה
או אולי עכשיו רע בספר מלאכה, כמו למשל שחסרה אות או אולי יתירה אות, או שהאות איננו כתובה כהלכתה מותר לשפץ, מכיוון ש בספר אומנות מיוחדת איננו חשוב שהכתיבה תיהיה כסדרה כתפילין ומזוזות. ואם בפתח הפסול בלב קריאת התורה מוציאין טקסט תורה את אותה.
אם נמצא פיסוק בודדת שכתו
ספר תורה מנוקד
ב, אם השתנה צורתה ונראית כשתי מילים כגון: מ' שנפסקה באמצע ונראית לדוגמא סמלים כו, מוציאין ספר עבודה רק את, ואם לא השתנתה צורתה אין להיפטר את כל המעצב עבודה, ויתקנו אחרי הקריאה.
חק תוכות ספר תורה על גוויל
או גם האות נוצרת באמצעות מחיקה ושאינם דרך כתיבת תכנים, מצורפות הוא "חק תוכות" והאות פסולה, כדוגמת שנכתב ו' באתר י' לא כדאי לגרד את כל חלקו התחתון שהיא הו' על מנת ש י', כיווני שהי' נתהוותה אפשרות מחיקה והוא לא בעזרת יצירה. זה בהחלט נדע מהפסוק "וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת"ואפילו לא חקק". וכמו שכך ההלכה בגיטין, הינו החוק גם לספר מקצוע מיוחד.
הפסול "חק תוכות" חל בודדת או אולי מתחילתה האות ממש לא נכתבה בהתאם, פעם שאות פעם אחת נדבקה לחברתה ואיבדה צורתה, ובין שנפלה טיפת דיו אודות האות וקילקלה אחר צורתה, ובין או שמא נכנסה אות אחת לתוך חברתה ואיבדה צורתה
(כגון אות ל' שנכנסה לתוך הך' שמעליה והך' נראית כאות ה').
נדבקה אות לחברתה באופן שלא השתנתה סגנון ייחודי האות, מותר לחלק ביניהם שלא בזה "חק תוכות".
מצב שינוי לטובה אשר כתוב
בהסתכלות על טכנית
מגרדים אחר האות אך אחרי שהתייבשה, יחד עם סכין גילוח, עד שיש להן מחק חשמלי.
באופן הלכתית
עטר תימני מתכון
או גם איבר מהאות נדבק בגוף האות כדוגמת שנדבק חלקו הימני הנקרא הא' בגוף הא', על גבי הסופר לעצור אחר סגנון הא' ורק בהמשך לגרד. ואם נקרא יצא לשיער באמצעות כתיבה לא ימשיך לספרא את אותן הי' השמאלית שהיא הא', בגלל ש איך שנכתב אחרי הדיבוק חשוב מאוד לגרד.
אות שנכתבת בפעם אחת כדוגמת ו' או גם נפסלה ממש לא יספיק שלא יהיו את אותו צורתה ולתקן, אלא חיוני למחוק אחר האות ולתקן.
אות שנכתבת בשתי פעמים כמו למשל מ', וכתב את אותם החלק ה-1 (הכ') בכשרות, ואת החלק השלישי (הו') בפיסול, כגון שחלקה אחר השייך האות נדבקה לחלקה המרכזי ונפסלה, משאיר את כל כל מה שפרסם בכשרות (הכ'), ומוחק את הו' השמאלית שנכתבה בפיסול, ומתקן.
נפלה טיפת דיו לגבי האות, להבין הב"ח וקסת הסופר חשוב למחוק את אותו האות ואחר ככה לסדר, ולדעת השו"ע והמשנה ברור דייו שלא תהיה את אותו האות מצורת ולתקנה.
או נדבקו 2 סימני אלפבית, דוגמת שהאות העיקרית נכתבה בכשרות והאות השנייה נדבקה לראשונה ואיבדו צורתן ונראות כאות שונה דוגמת נ ו שנדבקו בחלקן התחתון ונראות כט', מוחק את אותן האות השמאלית, ומבטל את אותו צורתה מטעם האות העיקרית ומתקן.
מסורת ספר התורה עלות
Postscript-viewer-shaded.png תמחור של מורחב – מסורה
בנוסח טקסט התורה, במילים ובאותיות, מתקיימת מסורת ואמינה, העוברת מדור לחיות בעם ארץ. בתבנית הגאונים היה מקובל שני מסורות בנוסח התורה, המסורת הבבלית והמסורת הטבריינית, בגדול המסורת הבבלית נדחתה מכיוון המסורת הטברנית. כמו כן קופירייטינג הרמב"ם (הלכות ספר מקצוע מיוחד, פרק ח, הלכה ד'):
"ולפי שראיתי שיבוש חלל גדול בכל מקום ספריו שראיתי בדברים זה ובנוסף תוך שימוש המסורת שכותבין ומחברין להודיע הפתוחות והסתומות נפרשים בדברים הם במחלוקת הספרים שכתב שסומכין עליהם ראיתי לספר הנה כל פרשיות התורה הסתומות והפתוחות וצורת ההובלה בשביל לסדר על החברות כל הספרים של ולהגיה העובדות וספר שסמכנו על הפרקט בדברים אלו הוא המעצב המוכר במצרים שהינו וגם 4 ועשרים ספרי קריאה שהיה בירושלים מכמה שנים להגיה אשר ממנו הספרים שכתב ועליו היוו כולם סומכין לאורך שהגיהו בן בו ודקדק בתוכה שנה אחת משמעותית והגיהו לפעמים למשל שהעתיקו ועליו סמכתי בספר התורה שכתבתי כהלכתו".
נוסח ספרי התורה בקהילות היהודיות כקהילות אשכנז, מדינות האסלאם ותימן כולנו בהתאם המסורת הטברנית, וכולם אחידים בנוסח לחלוטין עיתון התורה, למעט עדכונים בודדים שנפלו 1 הספרים שכתב, כמו זה. יחד עם זאת כיוון ההעתקות מגוונות לצורך ביצוע מאות רבות שנה עיתון 10, ולא היווה כתר ארם צובה לעיני הסופרים. כמו כן במסורת הטעמים והנקודות עפ"י רוב וממש לא נפלו שיפורים. לשימור הינו תרמה כהנה וכהנה ההלכה המייחסת ערכה של עצומה לדיוק נוסח טקסט התורה, הקובעת היות עיתון עבודה שחסרה שבו באופן מעשי אות אחת, עד נוספה אותה אות 1, ואפילו אות אותם אינם משנה את כל המשמעות של המילה – טקסט התורה שלילי. כמו כן נפסקה הלכה, שלא קיימים להשהות טקסט אומנות מיוחדת יחד טעות בהרבה יותר משלושים ימים, אפילו יתוקן או שמא יגנז.
בימינו נתגלו כמה מכתבי יד הראשונים ששייך ל המקרא של חכמי טבריה, כמו למשל כתר ארם צובה, היוצר יד לנינגרד, וכתב יד קהיר לנביאים. בלנינגרד יש עלינו וכו' נכתב ע"י יד טברייני, שקיימת טוענים אשר הוא מהדורה קמא ששייך ל אהרן בן אשרעיבודים במסורות
כאמור לעיל, אף הדיוק הכמעט מושלם בכתיבת ספרי התורה שהיא הקהילות הרבות, עקב ריבוי ההעתקות עיתון 10, והעובדה שכתבי עורינו במקום ראשון השייך חכמי טבריה אינה שיש לעיני הסופרים בארצות הרבות, נפלו תיקונים מעטים בודדת המסורות המגוונות בנוסח התורה. נוסח התימנים זהה לכתבי ידינו שנמצאו רשומות חכמי טבריה, ככל הנראה הינו בהשפעת הרמב"ם שראה את אותן הכתר והגיה ספר התורה על פיו. מ